בוגר המחזור הראשון של בית הספר לקולנוע וטלויזיה סם שפיגל, ועוסק בענפיו השונים של הקולנוע כ-25 שנה.   צילום, עריכה וכתיבת תסריטים.
במבט לאחור, אני יכול להצביע על הנקודה המדויקת בזמן שבה הפכתי למספר סיפורים.
זה היה בגן, הייתי בן 4 בערך, בשעת ציור לקחתי את העיפרון ו״קישקשתי״ בעיגולים על הדף.
״אתה מקשקש״ הטיחו בי הילדים בגן. 
״לא אני מצייר״ השבתי.
״הוא מקשקש״ הצביעו עלי הילדים לגננת בטרוניה.
״אני לא״ טענתי בתוקף אל מול הגננת, ״זה חוט שהסתבך״ נפלט לי ההסבר עוד לפני שחשבתי על זה.
״אתה סתם מקשקש״ חתמה את הסיפור הגננת, ומאז לא ציירתי, עד שביתי הבכורה ביקשה שאצייר לה ג׳ירפה, אבל זה כבר  סיפור אחר 🙂
מאותו היום אני יכול לומר שהפכתי למספר סיפורים, המוצא סיפורים בכל מקום ודבר.